מבוא

כיפה היא סוג כיסוי ראש עגול שחובשים גברים יהודים כסימן לאדיקותם הדתית. בדרך כלל, הכיפה מכסה את מרום הראש ואת האזור שסביבו, אך יש אנשים שחובשים כיפה שמכסה את מרבית אזור שיער הראש. יש שגם חובשים כובע או מתעטפים בצעיף מעל לכיפה. התורה אינה מחייבת את כל הגברים היהודים לכסות את ראשם, גם לא המשנה או התלמוד הירושלמי. המחשבה שיש דרישה דתית שיהודי יכסה את הראש בכל עת מופיעה לראשונה בתלמוד הבבלי, שמועד כינוסו סביב שנת 500 לפי ספירת הנוצרים (מסכת קידושין, דף ל\"א, עמוד א; מסכת שבת, דף קי\"ח, ב). בתלמוד גם מסופר שכיסוי הראש שמר על אדם מהתפרצות נטייתו לגנוב (מסכת שבת, קנ\"ו, ב). תהליך קבלת המנהג בכל קהילות ישראל נמשך כבר יותר מ-1500 שנה, ויישומו עדיין נתון בוויכוח. בעוד שבעבר הלא כל כך רחוק, רוב הגברים היהודים חבשו כיפה במשך כל שעות הערות שלהם, כיום חלק מקיימים את המנהג בכל עת, אחרים מקיימים אותו רק בעת נוכחות בטקסים דתיים, ואחרים גם בעת שאוכלים. יתרה מזה, בעוד שכיום מרבית הגברים היהודים אינם חובשים כיפה כלל, יש נשים יהודיות, בעיקר בתפוצות, שחובשות כיפה, לפחות בעת טקסים בבית הכנסת. איך בדיוק נראית כיפה? במילים אחרות: מאיזה חומר היא מורכבת, באילו צבעים היא צריכה להיות, מה מידותיה?

חומר הכיפה

אין הכתבה או הגבלה באשר לחומר ממנו צריכה כיפה להיעשות, וכל חומר ראוי לשמש לכיסוי ראש, בין אם באופן כללי ובין אם באמירת ברכות או בעת תפילה. כיסוי ראש מתאים יכול להיות עשוי מצמר (בבלי, מסכת חולין, דף קל\"ח, עמוד א) או מכל בד אחר, בין אם ארוג, לבד או סרוג, במסרגה אחת או בשתיים. כיפה יכולה להיעשות גם מסיבי קנים (בבלי, מסכת שבת,ק\"כ, א) או מקש. אם כיסוי הראש הוא כובע קש, הוא ראוי אפילו אם כלל השטח שבין הסיבים גדול מזה שמכוסה בקש (הערת רש\"י על ישעיה ז, ג; שו\"ת חתם סופר, חלק ו, ב). העיתונאי דוב גנחובסקי מתח רעיון זה של המרחק בין הסיבים עד לקיצוניות כשהציע כיפה עם לולאות כל כך גדולות שהן בעצם חורים מחוברים (ידיעות אחרונות, 28 בינואר, 1988). החל במאה העשירית לפי ספירת הנוצרים, יכלו יהודי אירופה לכסות את ראשם בכובע רך, צמוד וחסר שוליים, ומהמאה ה-14-13 ואילך, הייתה כיפה עשויה מפשתן דק (רבי יהודה בן אשר, שו\"ת זכרון יהודה, 20). מאוחר יותר, כאשר בד קטיפה נעשה זול יותר, נוצרו כיפות גם מבד זה. אריג סטן ממשי נותר די יקר גם אחרי המהפכה התעשייתית. מהמאה ה-20 החלו אנשים לחבוש כיפות מחומרים חדשים. פיתוח אריג הסטן מכותנה אפשר ייצור כיפות זולות מבד מבריק. חלק חבשו כיפות עשויות מחוט כותנה סרוגה במסרגה אחת, ואחרים חבשו כיפה עשויה מעור עליון. לאחרונה הפך לאופנתי, בייחוד בארצות הברית, לחבוש כיפה עשויה מזמש, מה שבארץ נקרא \'כיפה אמריקאית\'. הכלל הקובע שכיפה יכולה להיות עשויה מכל חומר מסבירה מדוע בכניסה לבתי כנסת רבים יש ערמה של כיפות, לפעמים מנייר בריסטול קשה, עבור מבקרים שמגיעים ללא כיפה, או מדוע אנשים, ברגעי חירום דתי, מכסים את ראשם בממחטה (נקייה!). הנחת אדם את ידו על ראשו אינה כיסוי ראש הולם, שכן היד והראש שייכים לאותו גוף והגוף אינו יכול לכסות את עצמו (שולחן ערוך, 91, 4; רבי משה איסרליס [רמ\"א] על השולחן ערוך, 74, 4). אולם משיכת אדם את שרוול חולצתו החוצה כך שיכסה את היד והנחת היד והשרוול על ראשו היא כן כיסוי ראש הולם. בדומה לכך, הנחת אדם את ידו על ראש אדם אחר היא כיסוי ראש הולם עבור האחר. אם כן, כיפה יכולה להיות מכל חומר, העיקר שתחצוץ בין הראש לשכינה שמעל.

yarmulke use in ancient times

צבע הכיפה

אין דרישה באשר לצבע שכיפה צריכה להיות, והיא יכולה להיות בכל צבע, גוון או שילוב של צבעים וגוונים. אדם החובש כיפה בצבע שחור בדרך כלל מזוהה כמצהיר על היותו במצב של חוסר טהרה דתית או שרוי באבל, בעוד שהחובש כיפה לבנה מזוהה כמצהיר על חגיגיות ועל טהרה דתית. כיפה בגוונים של תכלת ולבן משלבת את צבעי הלאום. כיפה יכולה להיות גם בכל צבע או גוון אחר, כך שתפגין העדפה אישית, ויש שחובשים כיפה בצבעי קבוצה או יחידה צבאית איתה הם מזדהים. יש אנשים שאימצו את האופנה לחבוש כיפה שגוונה בדיוק כגוון השיער, והיא בולטת פחות. העיתונאי דוב גנחובסקי מתח רעיון זה של גוון הכיפה עד לקיצוניות כשהציע כיפה שקופה (ידיעות אחרונות, 28 בינואר, 1988). כיפה עשויה לכלול דוגמה, בגוון הכיפה או בכל צבע שונה ונוגד לה. הדוגמה עשויה להיות ממילים, כגון שם, סיסמה, לוגו של חברה, ויכולה להיות בעברית או בכל שפה אחרת. הדוגמה עשויה להיות גם תמונה סמלית, בין אם מוחשית או מופשטת. הדוגמה עשויה להיות משולבת בבד הכיפה כשהיא סרוגה בתוכה, רקומה עליה או על בד שמחובר אליה, או צבועה על גביה בעבודת יד או בהדפסה. אם כן, כיפה יכולה להיות בכל צבע ולכלול דוגמה בכל צבע.

מידות הכיפה

שנם חילוקי דעות ניכרים בתשובות לשאלה אם יש מידה מינימלית לכיפה, כזו שקטנה ממנה כבר אינה יכולה להיחשב ככיסוי ראש מתאים. בין אלה שהביעו את דעתם שלמידותיה של הכיפה משמעות מועטה בלבד נמנים גם הרב חיים יוסף דוד אזולאי (חיד\"א, המאה ה-18, ארץ ישראל ואיטליה) והרב בן זמננו עובדיה יוסף (המאות 21-20, ישראל). אחרים דרשו שכל הראש, או לפחות רובו, יכוסה בכיפה. עליהם נמנים הרב שלום משאש (המאות 20-19, מרוקו וישראל) ונסים כהן (המאות 21-20, ישראל). ועוד ישנם המחזיקים בדעת ביניים באשר למידה המינימלית של הכיפה, בין אם בעיקרון ובין אם כפשרה מעשית. ביניהם נמצאים הרב שלמה קלוגר(מהרש\"ק, המאות 19-18, אוקראינה) והרב משה פיינשטיין (המאה ה-20, רוסיה וארצות ברית). קבוצה רביעית הם אלה שמתלוננים על המצב הרע השורר היום של חבישת כיפות שהן קטנות מדי, בבחינת \'ללכת עם ולהיראות בלי\'. הם מתלוננים שכיפות רבות נראות כמו פקקים של בקבוקים או שהן בגודל מטבע. יש להזכיר ביניהם את הרב עובדיה הדיה (המאה ה-20, ישראל) והרב הלל פוסק (המאה ה-20, ישראל). לדעת חובשי כיפות גדולות, חובשי כיפות קטנות יותר מפגינים אדיקות פחותה. יש, אם כן, מידות מקובלות אחדות לכיפות, בין כאלה שמכסות את רוב החלק העליון של הראש לבין אלה שנראות אך בקושי. כיפה יכולה להיות מכל חומר, בכל צבע ובמגוון מידות.

קורא יקר , תודה לך על קריאת מאמר זה . התיקונים, ההערות , ההערות שלך זוכים להערכה.

המאמר נכתב עבור סימנים קטנים/אגוכיפות ע\"י מיכאל שימו לב: כל הזכויות שמורות © אפשר לבקש מסימנים קטנים אישור להעתקת המאמר